גיטי ויספלד יועצת ארגונית, מנהלת מחלף -לפיתוח ארגוני והנחיית קבוצות, מנחת סדנאות ומרצה
בשיחה עם רכזת חברתית בסמינר חרדי.
את שואלת איך מתמודדים עם שחיקה?
למעשה מעניין לחשוב על המונח שחיקה בהקשר של המקצוע הכל כך תזזיתי ורב עניין, ומגוון.
מתברר ששחיקה לא תמיד מגיעה מחוסר עניין, אלא ממקומות אחרים.
אחד הבולטים שבהם- הוא הסטרס.
לדוגמה: עבודת הקודש של הריכוז החברתי, זו הדואגת לצקת ריגושים וחוויות לחיי התוכן של בנותינו, בלי לוותר על ערכים והלימה לעולם שלנו- היא עבודה מלאת חשיבה ומאמץ הן מהבחינה של ההתאמה לתכנים, לנושא השנתי ולערכים, והן מהבחינה הפיזית של הלוגיסטיקה סביב כל אירוע ולו הקטן ביותר.
רכזות חברתיות מציינות בפניי שגורם משמעותי נוסף לשחיקה הינו הצורך להמציא את עמן מחדש כל העת.
והשנה האחרונה אתגרה אותנו בגדול בעניין הזה.
בעולם העסקים ישנה מתודה הנקראת חשיבה המצאתית היא מדברת על מודל עסקי יזמי המבקש להסתדר בתוך העולם הסגור-להתמודד רק עם הנתונים הקיימים והמוגבלים כל כך.
אחת ההצעות במודל נקראת החסרה: בואו ננסה להחסיר מוטיב חיוני ולראות איך אפשר להסתדר בלעדיו.
לדוג: פעילות בלי אולם, פעילות בלי תלמידות. הקורונה הוכיחה לרכזות בגדול שאפשר ואפשר.
אם כי, ציינו בפני לא מעט מנהלות ובעלות עסקים שהאתגר גדול מכפי מידותיהן השחוקות.
אז מה עושים?
קודם כל ,:
-צוברים כוכבים.
יושבים (ועדיף עם צוות אמפתי או קולגה כזו)-ורושמים את כל התכניות המוצלחות שהיו מאז ועד היום.
-בשלב שני מציינים את אימפקט ההצלחה, מה היה שם שגרם לתכנית להצליח
-בשלב 3- בודקים בכנות, מה הדבר שהכי שוחק אותך.
ממחקרים פנימיים ועולמיים עולה כי רוב היזמים ובעלי התפקידים הבכירים אוהבים את תפקידם ומתאימים לו. השחיקה נגרמת ממרכיבים בתפקיד שאינם מתאימים לאופי נושא התפקיד.
כמו לדוג: התעסקות עם בירוקרטיה/עם כתיבה שיווקית-קופירייטינג/עם המצאה של נושא או תוכן/ עם מספרים או עם ספקים קשים שאינם עומדים בלוחות זמנים למישהי מאד מסודרת.
פתרון פשוט ויחסית לא יקר-
הינו: מיקור חוץ- הסתייעות בגורמים חיצוניים שעשויים לספק את השירות.
דוגמה שקיימת לא מעט הינה : רכזת חברתית השוכרת שירותי פרילנס מרעיונאית-שתבנה לה תכנית.
או לחילופין מעמידה לשירותי התפקיד מזכירה ביצועיסטית ומעולה בצד הטכני.
ככלל, ידוע בעולם הארגוני שעבודת צוות וסינרגיה-שילוב כוחות משפרים את התפוקה בחזקת שלוש ולא פי שניים. כפי שרש"י מביא בפרשת המרגלים הנושאים את פירות ארץ ישראל הכבדים והגדולים שמשאם הוקל יותר מפי שניים.