רציתי לדבר איתך,
בקשר למוטיבציה שלך…
נכון שזה מה שמעסיק אותך עכשיו?
אין מי שלא שמח עם פסח שעבר וכמעט שכחנו….
למרות שהיתה לנו הרבה עבודה בחג ולפניו,
ובין יתר המשפטים שהתעופפו ו'תפסו' היה זה:
נשים יצאו ממצרים ישר למטבח…
(ואז כמובן הגברים מלוננים שהם לא הקרבן, אנא…)
אבל השמחה הגדולה, בא נהיה כנים,
מעבר להשפעות ולמשמעות החג הרוחנית
היתה:
חופש,
מנוחה מכל הטרדות וזמן איכות לנפש להחלים קצת ממירוץ החיים.
המשפטים שאני שומעת עכשיו מתחלקים לשניים:
איזה עומס, וואו, איך משתלטים על כל מה שחיכה בסבלנות ולא ברח?
וגם משפטים כאובים יותר כמו:
צריך להרים הכל מהתחלה, להניע את הגלגל, או לשמן את הגלגלים…
אבל כווווולללם שואלים את השאלה הבאה?
איך מתחילים?
מנהלים ומנהלות שרוצים להניע את עצמם ואת הצוות לתפוקה ולעבודה פוריה ופרודוקטיבית
יזמים ויזמיות שרוצים להקפיץ את המיזמים והעסקים שלהם ולראות ברכה,
אמיצים שמעוניינים בקידום ובהסבת מקצוע
כוווולם גם מתפללים לברכה:
בזמן
בכסף
בשפע העבודה
בתפוקה
ביעילות
בעובדים טובים
במכירות
בהכנסות נטו
בשביעות רצון
בהצלחה
ברישום…
ושוכחים משהו חשוב:
אנרגיה.
כח מוגדר המשאב הכי יקר בעולם הארגוני לצד הכסף והזמן.
ולא, אין הכוונה לכוחנות,
אלא להנעה פנימית!
נו,
אז איך מתחילים?
איך מוצאים את המנוע הפנימי הזה שמניע אותי ?
האמת שמדובר בשתי שאלות נפרדות-
כאשר השניה מאד אינדבדואלית וכדאי שתבדקו עם עצמכם-מה מניע אותי?
לחץ זמן?
אנשים?
לחץ כלכלי?
יש עוד… אבל לא זה הנושא שלנו היום.
וכן, עוד נדבר על האנרגיה בפעם אחרת בעז"ה.
מה כן?
איך מתחילים?
אז ככה,
מתחילים !!!
ב-בייבי סטפ-צעדי תינוק.
נשמע בנאלי?
זה ממש לא כך.
הדרך לחזור לעניינים בצורה יעילה היא מורכבת ומקצועית.
אבל בשבילך
הטיפ הראשון והפשוט מאד דווקא:
לפסוע בצעד אחד, ראשון, קטנטן.
ואז…
בעוד אחד…
ובעוד אחד
ובעוד אחד
נפילה קטנה
בכי קצר
וקימה מחודשת
לעוד צעדים קטנים שיובילו אתכם לריצה משוחררת ומכוונת אל היעד בס"ד!
בדיוק כמו תינוק…
מה הצעד הראשון הקטן שלך?