טראמפ

בס"ד

 

אפקט טראמפ \ אסתי הבר

 

הטראמפיזים היא אפיזודה חולפת מעל דפי ההיסטוריה, טוענים מלומדים. גם אם יקום עכשיו ויעזוב את השלטון, טראמפ שינה את ההיסטוריה, סוברים אחרים. וצודקים.טראמפ , בעצם היותו, בהתנהגותו ובדיבוריו, שינה את מפת העולם. לא רק כלכלית, לא רק מדינית, גם חברתית. ביני ובינך, בתוך המטבח, יש לו השפעה.

חגי אלקיים שלם, פסיכולוג פוליטי  MAוהגברת גיטי ויספלד, חוקרת תהליכי חברה, מלווה שינויים חברתיים ומנכ"לית 'מחלף' -מרכז חרדי לפיתוח ארגוני, תעסוקה והנחיית קבוצות, מדברים על שינויים של האזרח הקטן, פרופסור איתן גלבוע, מומחה לארצות הברית מאוניברסיטת בר אילן וחוקר בכיר במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן מוסיף סקירה של שינויים גלובליים.

טראמפ?

כן, הוא שינה גם אותך.

 

די עם השקרים!

האם אתה אוהב שחורים? שאלה זאת הוצגה בשני העשורים האחרונים בפני מיליוני אמריקאים. בעבר ענו הרוב את הפוליטקלי קורקט – וודאי, אין הבדל בין שחור ללבן, כולנו בני אדם. האם אתה אוהב יהודים? המשיכו ושאלו, וגם כאן ענו הרוב – בטח. אנחנו אוהבים כל אדם באשר הוא.

אבל מה הייתה האמת?

מחקרים אסוציאטיביים וחברתיים שנערכו הוכיחו מעל לכל ספק כי אחוזים ניכרים מאילו שהציגו את עצמם כאוהבי אדם מהווים מתחת לפני השטח אנטישמיים לא קטנים, שונאי היספנים או בוחלים בשחורים.

אז למה הם אמרו את ההיפך?

נו באמת, ברור שלא משנה מה אדם חושב באמת, הוא צריך לומר את מה שהעולם רוצה לשמוע. את מה שיוציא אותו מכובד. לא שמעתם על המושג אחד בפה ואחד בלב?

עזבו אם אנחנו שמענו או לא, טראמפ לא שמע על זה. הוא אומר מה שהוא חושב ואינו מסתיר כלל זרמים הנמצאים מתחת לפני השטח. התוצאה? גם אנשים בעולם מפסיקים עם העמדת הפנים. "לפני כמה שנים ראיתי התייחסות לעובדה שאחד הדברים שאנחנו רואים בעקבות טראמפ הוא עלייה בביטויים מפורשים של גזענות", אומר חגי אלקיים שלם, פסיכולוג פוליטי. "אם נחזור לשנות התשעים, נגלה הרבה פחות דיבורים אנטישמיים ואמירות גזעניות, וזה נכון אין חולק על כך. אך מצד שני, אם נסתכל על מחקרים שנערכו באותם תקופות ונועדו לבדוק מה חושבים אנשים מתחת לתשובות היפות שהם אומרים בחיוך גדול, נגלה פער אדיר בין התשובות של אנשים למחשבות שלהם באמת. הגזענות הייתה כל השנים מתחת לפני השטח אלא שבעידן טראמפ היא צפה מעל פניו. אנשים אומרים הכל בקול. סיימנו עם האחד בפה ואחד בלב, אין טעם בהעמדת פנים, אדם אומר את מה שהוא חושב".

וזה טוב.

טוב גם בעולם הגלובלי, בו מוטב לדעת מי זאב לך ומי אוהב אותך, וגם בעולם של האזרח הקטן. די לומר בפה דבר אחד ולחשוב בלב דבר אחר לגמרי. אחד בפה ואחד בלב הוא דבר אסור, מקטין ומלחיץ, ובעקבות טראמפ, כך מוכיחים מחקרים, אנשים נהיו אמתיים יותר. כנים יותר. מסתירים פחות. את מעיזה לומר יותר את מה שאת חושבת. נקודה.

 

תעמוד על העקרונות

עד דבר שהכניס טראמפ אל החיים היומיומיים הוא היכולת לעמוד על עקרונות. "בין אם נרצה ובין אם לא, נשיאים הם מודל לחיקוי", אומר מר אלקיים שלם. בואו נוריד מן השולחן את החיקוי חינוכי, על השאלה מה מקובל ומה לא, נשיאים עונים גם בלי שירצו. "באופן כללי אנשים מסתכלים על נשיאים וראשי ממשלות כמי שמסמנים מה מקובל ומה לא מקובל בתרבות".

וטראמפ לימד את העולם מקובלויות חדשות.

אחד הדברים הבולטים ביותר שיצאו בארבעת השנים האחרונות מן החדר הסגלגל הוא היכולת לעמוד על משהו. כשטראמפ חשב על משהו שהוא נכון הוא עמד עליו עד הסוף. הוא עמד על העקרונות שלו בלי לוותר ולימד את העולם שכאשר אדם עומד על העקרונות שלו אנשים יכבדו אותם בסוף.

וזה נכון.

כשמשהו עקרוני לנו, עקרוני באמת, ואנחנו לא מוכנות לוותר, בסופו של דבר אנשים מקבלים ומכבדים.

היום כבר מותר להודות בכך.

 

הוא הבוס

בתקופה האחרונה רצו סרטונים של טראמפ מדבר על הנגיף הסיני. סרטונים רבים היו שם אך האחרון שבהם הוא זה שגרף את תשואות ההמונים; גם ליברלים הרפובליקנים, גם הדמוקרים ודווקא רבים שאינם יהודים, כולם דיברו עליו. בהסרטה הוויראלית נראה טארמפעומד ואומר:"המסכה היא טריק מוצלח (או שכן או שלא…), אבל מה שבטוח שהנגיף מתעתע בנו. אין שום פתרון עבורו ושום תשובה חד משמעית. יש רק בוס אחד", ואז הוא הצביע כלפי מעלה בתנועה שלנו כל כך  מוכרת ושגורה ואמר: "הוא הבוס".

מחיאות כפיים סוערות מילאו את החלל הפתוח בו נישא הנאום.

פעמים רבות יוצא לנו לדבר עם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות כמו הרופא או הפרופסור. כאשר הם שואלים 'מה נשמע?', רבות יבחרו לומר 'בסדר' למרות שבדיבור היומיומי נעדיף לומר 'ברוך ה".

למה זה קורה? קשה להסביר אבל ההרגשה היא שהוא חילוני, צריך לדבר איתו במונחים משלו.

איזו טעות.

ה' הטוב, בורא עולם, הוא של כולנו. ונכון להכניס אותו לכל שיחה עם כל אדם. אפילו טרמאפ הגוי מבין זאת. אפילו הוא זוכר להרים אצבע למעלה ולהזכיר, הכל ממנו.

"כשראיתי את הסרטון הרגשתי שמה שהובטח לנו על ימות המשיח "ומלאה הארץ דעה את ה'" מתקיים כאן ועכשיו", אומרת הגברת ויספלד."כל גויי הארץ ממליכים את ה', למרות שזה היפך הטבע שלהם".

נשיאים, מובילי דעה ומשפיעים, אוהבים להרגיש שהכל בידיים שלהם. הם לעולם לא יתלו שום דבר בגורם חיצוני. הם ורק הם מנהלים את העולם. "והנה, בא הנשיא של המעצמה הגדולה ביותר בעולם ומשנה את השיח הציבורי ואת כללי המשחק כולו. לא הוא זה שמנהל את העולם, בורא עולם מנהל אותו ומותר לומר זאת בפה מלא! יותר מכך, בנאום אחר הודיע טראמפ שהוא לא מוכן שיסגרו את בתי התפילה ובעיקר את בתי הכנסיות של היהודים, כי רק הם מגנים עלינו באמת".

הוא גוי, וקשה לזקוף לזכותו הצלחה כזאת, אבל אין מה לומר, טראמפ מחזיר את הדיבור המאמין לשיח הציבורי. הוא הפך את הזכרת בורא עולם לכלל מגדרי. כולם מאמינים בה' ואפשר לומר את זה בפה מלא. ואם רק בשביל זה הוא הגיע לשלטון – היה שווה.

 

שקיפות ושקופים

בעולם התקשורת, הניהול והובלת דעת הקהל ממליצים למובילים לדבר בשקיפות. אבל כמה שהמנהיגים קוראים לעצמם 'שקופים' הם אינם כאל באמת. שקיפות אמתית היא שקיפות מלאה, כזאת שמציגה את הנתונים והעובדות לצד ההתייחסות לרגשות ולצרכים. "שקיפות פוליטית היא שקיפות אינטרסנטית, מציגה את מה שנכון להציג במקום שנכון להציג.  שקיפות אמתית מדברת את מהשאני חושב, מה שאני מרגיש והעובדה שאני לא רוצה להסתיר ממך דבר ובטוח שתקשיב לי. שקיפות אינטרסנטית מציגה תמונות אמתיות בהחלט אך לא את כל התמונה", מסבירה הגברת ויספלד.

"טראמפ, בשונה מיתר הנשיאים, משתמש בשקיפות אמתית. הוא פורש את הקלפים על השולחן, מראה הכל ואומר בואו תתמודדו איתי. אני חושבת שמאותו מקום בדיוק שאינו בודק מה פוליטקלי קורקט ומה לא,טראמפ הוא זה שמעז להתייחס לאוכלוסיות השקופות, המוחלשות והמודרות (בין היתר, כמו היהודים), לראות את הצרכים שלהם ואותם כבני אדם".

וכולם אחריו. בשנים האחרונות השוליים נהיו צרים יותר. אנשים מוכנים לשמוע דעות שונות, לנסות להאזין להם ואולי גם לכבד. מוכנים לראות גם את השונים ולתת להם מקום. יש יותר מקום לשוני בעולם.

המסר

בעולם הדיבייט(– הצגת טיעונים), בין בתקשורת, בין בדיבור בפני קהל ובין בכל ניהול תהליכים, אנחנו נותנים משמעות מיוחד למסר העיקרי. "ישנו במודל שנקרא מסר-סמכות שאחד העקרונות שלו נקרא המנטרה. עיקרון זה מבקש מן האדם לחפש את המסר העיקרי שלו ובלי להסס, לחזור עליו שוב ושוב ושובושוב במהלך הנאום או ניהול ישיבת הצוות שלו. השדר של המנטרה, בהיותה חוזרת על עצמה, קבועה ובלתי משתנה, מביע סמכות, החלטיות ואפילו יציבות", מסבירה הגברת ויספלד.

טראמפ היא את המנטרה גם לתוך השיח הפוליטי. "בשונהמפוליטיקאי משופשף שמשנה את הסיסמה בהתאם לנאום, טראמפנוטה לחזור בצורה כביכול פחות מקצועית, על מילים, משפטים ומנטרות. באותם מילים עממיות יחסית ופשוטות, הוא חוזר על דבריו שוב ושוב. זה נראה אולי לא מקצועי, אבל כמה מפתיע, בסופו של דבר, דווקא העקשנות שלו משדרת יציבות ומשיגה תוצאות".

דוגמא בולטת לכך נוכל למצוא בהחלטה שלו להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים. "מי שקרא את הנאומים וכל הכתבות הפוליטיות שנכתבו באותה תקופה, נחשף לעובדהשטראמפחזר על אמונות המפתח שלו שוב ושוב.'אבל ירושלים היא בירת העולם', הוא אמר בכל נאום,'אבל ירושלים היא עיר הקודש לכל האומות', הוא ציין בכל וועידה. זה היה מעצבן, זה היה נשמע סופר לא מקצועי, אבל בסוף זה קרה. דווקא בגלל העקשנות".

יש כוח למנטרה, בואו לא נשכח את העובדה ככלל בחינוך.

 

החנינה

בכסליו תשע"ח סער העולם, ובמיוחד העולם היהודי והחרדי, מסיפור החנינה של הרב רובשקין(להזכירכן, חסיד חב"ד מארה"ב). הרב רובשקיןנשפט לעשרים ושמונה שנות מאסר בפועל על עוון החזקת עובדים זרים בלתי חוקיים, עוון שבארצות הברית נחשב בלתי נסלח. הוא אומנם טען שכל העובדים הראו לו תעודות פיקטיביות, אך הטענה שלו לא התקבלה והרב רובשקיןנשלח אל הכלא.

במשך השנים שהעביר הרב רובשקין בין הקירות האפורים הא התחזק באמונה, אבל ידע בתוך ליבו שכאשר יצא מן הכלא יפגוש את ניניו במקרה הטוב. והנה, כנגד כל התחזיות וכל התקדימים שלא קרו מעולם בארצות הברית הקשוחה, בהחלטה של מהרגע להרגעקיבל הרב חנינה.

"היכולת של נשיא להלך נגד כל המוסכמות, לדלג על המשוכות של הסנאט, המפלגה והחוקים, ולהשתמש בסמכות שלו לדברים שנראים לו נכונים ממקום של חמלה, כבשה את לבבות העולם", מציינת ויספלד."ההבנה שגם נשיא רם מעלה יכול לחמול ורוצה לעשות את זה, העבירה בעולם את המסר שאנשי הטיפול כה מתחננים להפנמתו – יש מקום לחמלה. תפסיקו להתנהג בשיפוטיות, תפסיקו לבחון כל דבר במשקפיים המבקשות לראות איפה טעינו, ותתחילו להכניס לחיים חמלה. גם כלפי הילדים, העובדים, בן הזוג וכל אדם, וגם כלפי עצמיכם".

 

הילד

דמותו של טראמפ שנויה במחלוקת כמו שלא היה מעולם. גם דמותו החיצונית וגם עצם מהותו. כינויים רבים הוצמדו לו, כשאחד מהם הוא ילד. כולם מכירים את פרצופו המשרבב שפתיים ואת תנועות ידיו המונפות מעלה באימפולסיביות – תנועות של ילד קטן.

טראמפאינו מתבייש בכך.

הוא לא מתבייש להיות ילד. לעשות מה שמתחשק לו כאן ועכשיו. לרקוע ברגליים ולדרוש את מה שמגיע לו ולכל העולם.

ויש מה ללמוד מכך. כולנו ילדים. בתוך כל אחת מאיתנו חבוי ילד קטן עם רצונות משלו וכאבים משלו. עד היום הוא היה לא לגיטימי, כזה שעדיף לדחוק הצידה ולא לראות. אולי הגיע הזמן לשנות גישה? לתת לו מקום. לא הרבה, אבל קצת. כי לילד, גם בעל הרצונות ההזויים ביותר יש מקום.

"לא כולם יודעים אבל סיפור החנינה של רובשקין הגיע דרך ילד קטן", מספרת הגברת ויספלד.

"בארצות הברית קיים ארגון לא יהודי שנקרא 'משאלת לבב'. מטרת הארגון להגשים משאלות (לפעמים אחרונות, כמה מצמרר) של ילדים חולים ברחבי ארה"ב. כחלק מסיבובם בין ילדים חולים נציגים מהארגון הגיעו לילד חרדי חסידי מבורו פארק והציעו להגשים לו משאלה. הילד הפתיע אותם במשאלה מקורית – "אני רוצה לפגוש את הנשיא דונלד טראמפ". אוי, הנציגים גרדו בראשם במבוכה, אין דבר כזה. אבל הילד לא וויתר ובכה בדמעות:"אני חייב לפגוש אותו". "אולי תרצה לפגוש במקומו זמר גדול, שחקן, שריף או אפילו סנטור אחר?", הציעו הנציגים. אבל הילד בכה ואמר "אני חייב לפגוש אותו, אני חייב לפגוש את הנשיא". אנשי הארגון הבטיחו לבדוק ובישיבה שערכו עלה לאחד מהם הרעיון להמיר את הפגישה במכתב. הנציג יצר קשר עם גברת טיומקין– ביתו של טראמפ, והיא הבטיחה לקבל את מכתבו של הילד ולהניח על שולחן אביה. הילד כתב, המכתב נשלח והגברת טיומקין מילאה את חלקה. עוד באותו חנוכה הניחה את המכתב הגלוי על שולחןהנשיא – אבא שלה. טראמפ קרא את המכתב (וזה כבר חידוש, איפה מצאנו שנשיאים קוראים מכתבים של ילדים קטנים?…) בתשומת לב. "אח שלי, יהודי כמוני, יושב בכלא על לא עוול בכפו, ומצער את כולם ואותי", כתב הילד מכל ליבו. "אדוני הנשיא", הוא הוסיף,"כל יום אני מתפלל לשחרורו של רובשקין וגם להצלחתך, כי אתה נשיא חסד". והנשיא קיבל. קם, עשה מעשה, וכנגד כל הסיכויים שיחרר את רובשקין".

"לפני שנתיים, כשנחשפתי לסיפור הזה, קיבלתי על עצמי קבלה קטנה –להסתכל לאנשים בעיניים. להסתכל לילדים שלי בעיניים, להסתכל לאנשים סביבי בעיניים ולהביט לאנשים שאני עובדת איתם בעיניים. ישנן בקשות שנראות הזויות, יש כאלו שנשמעות כמו אותה בקשה של ילד – לקום, לעקוף את כל החוקים והמוסכמות ולשחרר מישהו רק כי אני ביקשתי, אבל כל אחת מהן ראויה למבט נוכח. לכל אדם, לכל רצון ולכל בקשה יש מקום. גם אם לא נגשים אותו, לפחות נקשיב באמת".

 

 

מסגרת

לא באנו לבדוק מי השיג יותר –טראמפ, אובאמה או בוש. לא באנו לראות מי בנה יותר, השיג שיקם והצמיח יותר, ולא ביקשנו לברר מה פעל כל נשיא בזמנו, את הדיון בנושאים אילו נשאיר לכתבים הפוליטיים. מה כן? כן, ביקשנו לבדוק במה השפיעה תקופת כהונתו על העולם הגלובלי.פרופסור איתן גלבוע, מומחה לארצות הברית מאוניברסיטת בר אילן וחוקר בכיר במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן, מגיש לנו טעימה קצרצרה.

"לפני שנסתכל על העולם הגדול אנחנו צריכים לשים לב לבסיס התופעה, טראמפ הוא נשיא חריג. הוא איש עסקים שהגיע לחדר הסגלגל הישר מעולם העסקים. וככזה הוא הביא איתו את גישת העסקים גם לוועידות בין לאומיות וגם לניהול משרת הנשיא. הגישה העקרונית שלו 'אמריקה פירסט', היא גישה נכונה הלקוחה מעולם הכלכלה. לארצות הברית לא מתאים עוד להיות הפילנתרופית של העולם כולו, הגיע הזמן לשנות גישה. במקום לנהל את העולם, תנהל ארה"ב את ארצה".

ומי יתפוס את תפקיד השוטר העולמי?

זהו השינוי הגלובלי הראשון שיצר טראמפ; העולם לא צריך שוטר. ידאג כל אחד למדיניות הפנים שלו והדוד 'סם' ישקיע קודם כל בצרכיו פנימה לפני שיצא לנהל את העולם. ההסתכלות נבונה…

 

ספונטניות

"אחת מדרכי הפעולה הבולטות ביותר של טראמפ הוא ספונטניות. כאשר נשיא הולך לוועידת פסגה הוא ועוזריו מכינים את התרחישים שלה לפרטי פרטים, הם יודעים מה הם הולכים להשיג מן הפגישה, מה הם מוכנים להקריב בתמורה להישג ועל מה לא יוותרו. הם יודעים בדיוק מה יתפרסם לאחר הוועידה ומה יסוכם מתחת לשולחן. הם יודעים באיזו שפה ידברו עם האנשים מולם, מה ייקנה את ליבם ומה לא. טראמפפועל בצורה ספונטנית ומאלתרת. הוא יצא לפגישות עם קים ג'ונג און בגישה עסקית (רק חבל שהוא שכח כי צורת העסקים שלו ושל הרודן מקוריאה שונה לחלוטין. הבטחה של 'אם תתפרק מנשקך ארצך תפרח כלכלית' תדבר כמעט לכל מדינה בעולם מלבדו. הדבר האחרון שאכפת למר ג'ונג און הוא הרווחה של האזרחים שלו, אנשים יכולים למות לו ברחובות ולא יהיה אכפת לו כלל) וגם לפלסטינים הציעהציע תוכנית שלום אותה כינה "עסקת המאה", שכללה פרק כלכלי משמעותי, אך גם אצלם, בשונה מן העולם, הכסף דיבר פחות".

תועלת? נזק? תלוי על מה מסתכלים, ישנם מקומות שהספונטניות יפה להם אך ישנם כאלו שכדאי היה לחשוב עליהם מראש קצת יותר.

 

מעשים

"אחד הדברים הבולטים המאופיינים לטארמפהוא תגובות חריפות". טראמפ מגיב בקול על מה שאינו מתנהל נכון. "טראמפאינו מאמין ביכולותיהם ובניקיון פעילויותיהם של ארגונים בילאומיים. לכן הוא לא היסס לפני שהוציא את נציגות ארצות הברית מארגונים שונים של האו"ם  ותקף אותם בחריפות. אני מסכים עם טראמפ שהאו"ם הוא קטסטרופה והארגונים שלו הם בכלל בלתי אפשריים. אונסק"ו, המועצה לזכויות אדם ואחרים, נעים באמת בין בדיחה תפלה לחגיגה גרועה, אבל צורת הפעולה שלו בהם חדשה. חריפות הדיבור שלו והיכולת שלו לקום ולצאת ממקומות שאינם נראים לו מתאימים, חדשים בעולם".

 

המזרח התיכון

"מלבד הסכמי הסחר הרבים שנחתמו בידי טראמפ או הגיעו עד חתימה ונעצרו בשל משבר הקורונה, ההישג המשמעותי ביותר של טראמפ נרשם במזרח התיכון. זה ההישג שמעניין אותנו יותר מכל. טראמפ, לראשונה מכל קודמיו, הפריד בין הערבים לפלסטינים. הוא הפך את היוצרות בסכסוך הישראלי פלסטיני בהסכמים שהוביל עם איחוד האמירויות ובחריין. הוא שינה את התפיסה שהייתה נהוגה בארצות הברית ובעולם מזה שנות דור.תפיסה זו הורכבה משתי הנחות מופרכות. ההנחה הראשונה טענה כי הסכסוך הישראלי פלסטיני הוא זה שגורם לכל חוסר היציבות במזרח התיכון ואם אם הוא ייפתר המקום יהפוך לגן עדן עלי אדמות; וההנחה המופרכת השנייה סברה שלא יהיה שלום ישראלי ערבי בלי שיהיה קודם שלום ישראלי פלסטיני. עד טראמפ קשר העולם בעצם בין הפלסטינים לבין העולם הערבי. בא טראמפ ולאחר שניסה להגיע לשלום ישראלי פלסטיני ונכשל, החליט לבודד את הדברים. שלום בין ישראל לפלסטינים הוא עניין אחד ושלום בין ישראל לערבים בכלל הוא עניין שונה לגמרי".

ההפרדה הזאת יצרה מציאות חדשה בעולם. מציאות בה ראשי מדינות ערביות בעולם חותמים הסכמי שלום עם ישראל וגם לא מתביישים לקום ולצאת בגלוי נגד הפלסטינאים ודרכי הפעולה שלהם. המציאות הזאת אינה רק טובה ליהודים אלא מעולה וכל בר דעת מבין עד כמה.

מה נותר? נותר רק להתפלל שאם ביידן ייבחר לנשיא הוא לא יעשה רוורס ויסיג חזרה את מה שהושג.